אחרי זה

היום נתקלתי בשיר של גיורא פישר ואחר כך שוחחתי איתו קצת. השירים שלו מפעימים אותי. משהו בלשון הפשוטה אבל עם הדימויים התנ"כיים שעושה לי את זה. משהו בדיוק של חווית השכול.

אני מביא שני שירים שלו- האחד שמתאר את חווית הריק, החלל והשניה את האפשרות לשמוח לצד הכאב.

אחרי זה

הַכָּחֹל בָּאֲוִיר

יֵלֵךְ וְיַחֲוִיר

אַחֲרֵי זֶה

מְעֻוָּת לֹא יִתְקֹן

וְטוֹב לֹא יִשְׁכֹּן

אַחֲרֵי זֶה

מַה שֶּׁהָיָה הוּא

לֹא שֶׁיִּהְיֶה

אַחֲרֵי זֶה

דָּבָר לֹא יְכַסֶּה

אֶת הַחוֹר בֶּחָזֶה

אַחֲרֵי זֶה

קיפוד

לְאַט לְאַט

בִּזְהִירוּת

כְּמוֹ שֶׁקִּפּוֹדִים עוֹשִׂים אַהֲבָה

אֲנִי מַרְשֶׁה לַשִּׂמְחָה לְהִכָּנֵס

לֹא בְּבַת אַחַת

שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל

לֹא בְּקַלּוּת

שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְתִּי.

מַגְנִיב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר

שֶׁלֹּא תִּנְעֲצוּ בָּהּ עֵינַיִם

וְלֹא תִּמְחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם.

מְאַפֵּר אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת

(שֶׁגַּם אֲנִי לֹא אַכִּיר)

לְאַט לְאַט

בִּזְהִירוּת

מַזְמִין אוֹתָהּ לְרִקּוּד.

מתוך: "אחרי זה" הוצאת "עם עובד"- גיורא פישר