מסגרות חופש

.סוף מאי 2017, ירדתי לנגב ללשבוע במסגרת מידברן. לא יודע איך להסביר מה זה. אולי זה גם לא חשוב. בכמה מילים זה שילוב של מקום שבו אין מסחר, יש פתיחות, טוב לב, אמנות, מוסיקה, סדנאות והכל במסגרת עיר שנבנית במדבר לשבוע. עוד משהו קטן- זה במדבר בתחילת הקיץ אז ביום חם מאוד ולאחר כמה שנים של חזרה לאותו מקום: יש אבק נוראי. לא אבק, מה שבצבא קראנו פודרה. הרוחות של הצהריים מחדירות את האבק לכל מקום. אבל ממש לכל מקום. החום עושה את השאר. בקיצור משהו קיצוני. קיצוני בתנאים וקיצוני במה שהוא מביא איתו ומחדיר לך לנשמה. פרויקט מסגרות החופש נולד מהרצון לצלם אנשים שם ולתת להם את התמונות כמתנה. בנוסף צריך שם לבקש רשות לצלם. שברתי את הראש איך לעשות את זה. חופש מוחלט אבל צורך של מוגנות גם מפני החדירה הצילומית. חופש מול מסגרת. כך הגיע הרעיון של המסגרות. אספתי מסגרות שירדו איתי ותושבות ותושבי העיר יכלו לבחור מסגרת ולהצטלם. השילוב הזה בין מסגרת וחופש, מסגרת שהיא בעצם מין במה קטנה, שהיא גבול, שהיא משהו לעבור דרכו, השילוב הזה היה מאוד מעניין ובעיני היה מרתק. גם מבחינת השיח שנוצר וגם מבחינת העניין הצורני. צילמתי למעלה מאלף תמונות. לבחור מתוכן היה סיוט אחד גדול ומענג. ואני נשאר עם השאלה ששאלתי את כולם בסוף: מה הולך איתי צפונה? מה נשאר בלב?

אני נזכר משום מה באריק פרום שדיבר על חופש ובחירה ואמר " אין האדם בן חורין לבחור בין היותו בעל אידאלים לבין היותו מחוסר אידאלים, אבל הוא חופשי לבחור בין סוגים שונים של אידאלים, בין אידאלים של דבקות בפולחן של כוח והרס לבין דבקות בתבונה ובאהבה".