גדול שלום בית

אתמול קראנו על הרבנים שדחו תביעת גט של אשה שבעלה הכה אותה (http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.3730001) בטענה שתביעת הגירושין היא זו שהביאה לאלימות. לא יכולתי שלא להזכר בסיפור על ר' מאיר מביא השלום. כדי להתענג קצת על הארמית מובא הסיפור בארמית עם תרגום לעברית. ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא (רבי מאיר היה יושב ודורש בערבי שבתות) הוה תמן חדא איתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא, אמתינת עד דיחסל ממדרש, אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי. (הייתה שם אשה אחת שישבה ושמעה את דרשתו. המתינה האשה עד שיגמור הדרשה, הלכה לביתה וגילתה שהנר כבה.) אמר לה בעלה: אן הוית? (אמר לה בעלה: היכן היית?) אמרה ליה: אנא יתיבא ושמעה קליא דרושה. (אמרה לו: אני ישבתי ושמעתי דרשה) אמר לה: כך וכך, לא אעיילת להכא, עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה. (אמר לה: נשבע אני שאינך נכנסת הביתה עד שתלכי ותרקי בפניו של הדרשן) יתיב שבתא קמייתא, תנינא ותליתא, (ישבה [מחוץ לביתה] שבת ראשונה, שניה ושלישית) אמרין לה מגירתא: כדו אתון צהיבין? (אמרו לה שכנותיה: עדיין אתם רבים?) אתינן עמך לגבי דרושה (נלך עמך אל הדרשן) כיון דחמי יתהון, (כאשר ראה אותן) ר' מאיר צפה ברוח הקודש, אמר להו) להן) אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא? (יש ביניכן אחת שחכמה לאלחש [לרפא] בעין?). אמרין לה מגירתא: כדו את אזלת ורוקת באנפיה, ותשרי לבעלך, (אמרו לה השכנות: עכשיו לכי ותרקי בפניו ותתירי עצמך לבעלך) כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה. אמרה ליה: רבי! לית אנא חכימא למילחש עינא! (כאשר ישבה לפניו יראה ממנו ואמרה לו: רבי, איני יודעת את חכמת הלחישה בעין) אמר לה: אפילו הכי, רוקי באנפי שבע זימנין, ואנא מינשים עבדה הכין. (אמר לה: תרקי בפני שבע פעמים ואני אחלים) אמר לה: איזילי אמרי לבעליך, את אמרת חדא זימנא, ואנא רקית שבע זימנין.(ירקה. אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים) אמרו לו תלמידיו: רבי! כך מבזין את התורה?! לא היה לך למימר, לחד מינן למלחש לך?! (לא היית צריך לבקש מאחד מאתנו שיאלחש אותך?) אמר להו: לא דיו למאיר להיות שוה לקונו! דתני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב"ה ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו?! איך להבין את הסיפור הזה? על פניו יש כאן סיפור על ר' מאיר שמצליח דרך קשר אישי עם עם רוח הקודש לפתור בעיית זוגיות קשה ולהחזיר הביתה אישה שנמצאת כבר שלושה שבועות ברחוב. כל הכבוד לר' ובעיקר לקשר שלו עם רוח הקודש שמצליחה להחזיר את האישה למטבח. ר' מאיר מוצג כגיבור שמצליח לתמרן בין המהמורות השונות: לדרוש תורה לכל דכפין ובכלל זה נשים (דרשן ליברלי ומתקדם), להיות בקשר עם רוח הקודש (קו מיוחד?), לשמור על כבודו שלו ועל כבוד הזוג שכביסתם המלוכלכת נצפתה על ידי כולם. אפשר להבין את הסיפור כמשהו ברוח התקופה של לני אלפיים שנה ולראות בר' מאיר דמות מתקדמת שפועלת לטובת האשה בתוך סביבה שבטית ופטרנליסטית. אבל אם מסתכלים על הסיפור בעיניים של כאן ועכשיו מתחילות הבעיות. איזה שלום מושג? אולי מה שיש כאן זה בעל קנאי ואלים שמנסה לפתור את בעיית כבודו העצמי שנרמס על ידי קנאתו על ידי השפלת האשה והדרשן שאליו הלכה. ומה עושה ר' מאיר? הוא מחזיר את האישה אל בית הבעל האלים. האם הוא פתר משהו? כל מה שפתר זה את הנראות של הבעיה. את הכביסה המלוכלכת שכבר שלושה שבועות היא נראית לציבור. האשה תחזור הביתה וכל מעשה עצמאי שלה, כל התקדמות, כל יציאה מהמסגרת- תביא להמשך התנהגותו האלימה והקנאית. איפה פה "גדול השלום"? . אפשר היה ללכת לכיוון ה"אישה הסוטה" שמתקשר לעניין המים המאוררים ומחיקת שם ה' במים כמו שמוזכר בסיפור ומרמז על הטקס האכזרי לגילוי אישה סוטה ובוגדת בבעלה. האם בסיפור, האישה הלומדת מוצגת כאישה סוטה? הלימוד של האישה מציבה כאיום חברתי על העולם הלימודי, הגברי ויש לתייגה כסוטה. התלמוד יוצא גם כאן במפורש נגד השכלת האישה והתקדמותה. הלימוד הוא דווקא בערב שבת, אז צריכה האישה לרכז את המשפחה, לשמור על החמימות המשפחתית ולשטוף כלים. ומי אשם? לא ר' מאיר שצריך להעביר את הלימוד למוצאי שבת או לא לקבל נשים- אלא האישה שביטלה את זמנה. האם מה שמוצג בסיפור כאן הוא שהשכלה והתקדמות אישית של האשה עומדת מול שלום בית ומשפחתיות? הגבר ירגיש שלום אם האישה תישאר בלתי משכילה? רגשות האשה, התקדמותה ועצמאותה אינם חשובים? . קשה שלא לראות בצער איזו ראייה צרה וכוחנית יש של האשה ועולמה. האשה היא חסרת זהות, מול מובחנותו של ר' מאיר. היא ניצבת מול קנאה חסרת זהות וכוללנית של הבעל. ברור לגמרי שהיא זאת שצריכה לשמור על דרכיה ומספיק שתמעד לרגע כדי שתואשם ותבדק על ידי מכונת האינקוויזיציה לבחון אם היא מכשפה או לא. וברור לגמרי שבמקומות מסויימים נשארו קפואים אלפיים שנה במקום לקחת את המהות המהפכנית והמתקדמת שמנסה להיטיב עם אנשים באשר הם אנשים- לקחו את המהות השמרנית שמנסה להקפיא מצב שחשבנו שעבר מן הארץ.

(הצילומים מתוך ההצגה תנועת העננים- קבוצת היוצרים של "תיאטרון הידית" עם לאה חממי)