חירות ביום הכיפורים

ביום הכיפורים הזה התעלנו על עצמנו. סוף סוף הצלחנו לחבר כמה חלומות למעשים. לפעמים זה לוקח מאמץ. כאן זה פשוט היה לדבר אותם (בקבוצת וואטסאפ כמובן) ולחבר בין חלומות של מספר אנשים. מה שעשינו היה שארגנו (יעל רוט, רחל קסל, חובב בכר, ערבה גרזון רז ואני) סדנאות לימודיות- חוויתיות במהלך היום המיוחד הזה.

הסדנא הראשונה הועברה על ידי לילך ינאי ודלית כספין בנושא חשבון נפש זוגי בין דפי התלמוד. מיד יובא המקור שקראנו. בסדנא דילגנו על הארמית אבל כאן היא מובאת. אני ממליץ לקרוא קודם בארמית. גם אם לא מבינים כלום, משהו מהצליל חודר, משהו מהשירה, מהצמצום, מהטעמת המילים (אפשר כך לתהות למשל על ההבדל בין "קשטה נפשה" ל"קשטה עצמה"):

רבי חייא בר אשי הוה רגיל

כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר

הרחמן יצילנו מיצר הרע

יומא חד שמעתינהו דביתהו

אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי

מאי טעמא קאמר הכי

יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה

קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה

אמר לה מאן את

אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא

תבעה

אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא

שוור אזל אתייה ניהלה

כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא

סליק וקא יתיב בגויה

אמרה ליה מאי האי

אמר לה הכי והכי הוה מעשה

אמרה ליה אנא הואי

לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני

אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני

תרגום

ר' חייא בר אשי היה רגיל

כל זמן שהיה נופל על פניו לומר:

"הרחמן יצילני מיצר הרע".

יום אחד שמעה אותו אשתו.

אמרה: "הואיל וזה כמה שנים שפרש ממני

מה הטעם שהוא אומר כך?"

יום אחד היה לומד בגינתו.

קשטה עצמה וחלפה וחזרה שוב לפניו.

אמר לה: מי את?

אמרה: אני חרותא שחוזרת מהיום.

תבעה

אמרה לו: הבא לי את הרימון הזה שבראש העץ.

קפץ, הלך והביא אותו לה.

כשבא לביתו היתה מסיקה את התנור

עלה וישב בתוכו.

אמרה לו: מה זה?

אמר לה: כך וכך היה מעשה.

אמרה לו: אני הייתי.

אמר לה: אני, מכל מקום, לאיסור התכוונתי.

בסדנא היו מספר כיוונים מחשבה שהועלו על ידי המשתתפים. לילך ודלית כיוונו את החשיבה הראשונית לרווח שבין בני הזוג. מה קורה שם במרחבים ביניהם? מהו היש ומהו האין? מה קורה שנכבית האש הזוגית? מה עושים? מי עושה? מתי צריך חום, מתי דרוש צינון?

ומכאן המשכנו לשאלות נוספות שחלקן היה: מה קורה בציר שבין אדם לשמיים ומה קורה בציר הרוחבי שבין אדם לסביבתו, לאנשים שלידו? מה חשוב יותר? מה פחות? על מה אנחנו שמים דגש בחיים שלנו?

מהו יצר רע? מהם איסורים? מהי דמות הזונה בת החירות (מוטיב חז"לי גברי חוזר ומעצבן משהו...)?

מבין השורות עלה מוטיב הרימון כמטאפורה נשית, או מטאפורה שבין נשים לגברים. מה יש בו ברימון? אדמדמותו? הכתר הנפתח לרווחה? העסיסיות? הפרי המתוק? הגרעינים? יש בו כנראה הכל.

רחל קסל שלחה לי מקור נוסף על רימון תלמודי ושיר שמתכתב איתו. יש כל כך הרבה לומר עליהם שאולי אני יכול פשוט להביא אותם לכאן ובהמשך אולי גם להגיד.

רומאי אחד אמר לה לאשה אחת: תנשאי לי

אמרה לו: לא.

הלך הביא רימונים, פילח ואכל לפניה.

כל המים (הרוק) שציערו אותה בלעה אותם.

ולא נתן לה.

עד שנעשתה שקופה כזכוכית.

לסוף אמר לה: אם ארפא אותך תינשאי לי?

אמרה לו: כן.

הלך, הביא רימונים, פילח ואכל לפניה.

אמר לה: כל המים (הרוק) שמצער אותך רקקי והשליכי, רקקי והשליכי.

עד שיצא ממנה כעלה ירוק של כף התמר

והתרפאה.

כתובות סא ע"ב (מתורגם מארמית)

על זה כתבה יפה יותר ממני רוחמה וייס כאן

כְּשֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ מִיַּד

אֶת שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע לְפָנֶיךָ

וְהֵבֵאתָ רִמּוֹן שֶׁאֲנִי

וּפָתַחְתָּ אוֹתוֹ לְפָנַי,

אָז יָדַעְתִּי מִיַּד שֶׁאֲנִי

פְּתוּחָה וּשְקוּפָה לְפָנֶיךָ,

וְיָדַעְנוּ אַתָּה וַאֲנִי

אֶת שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע לְפָנֶיךָ -

שֶׁאֶת מַה שֶׁבַּלַעְתִּי תָּמִיד

צְרִיכָה לִירוֹק, לְהָקִיא

עַד שֶׁאוֹלִיד מִתּוֹכִי

עָלֶה שֶׁל תָּמָר שֶׁאֲנִי.

אֶת שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע לְפָנֶיךָ

יָדַעְנוּ אַתָּה וַאֲנִי -

שֶׁאַבְרִיא כְּשֶׁיִצְמַח הֶעָלֶה שֶׁאֲנִי

וְיִפְרָח וְיִהֲיֶה לְמִי שֶׁאֲנִי

יָדַעְתִּי תָּמִיד

שֶׁאֲנִי.

כשאמרתי לא/ תמר דבדבני