דאגה

חיפשתי את מקורות ההשראה הלא מודעים לצילום שהוצג בתערוכה ("האשה המודאגת"). הצילום היה באירוע דווקא די משמח, פסטיבל "סולם יעקב" שנקלענו אליו. הפסטיבל הזה למי שלא יודע הוא המימונה של העדות האינגליזיות. זה שלא שמעתם על האירוע כבר מצביע על מצב העדה.

אחרי שהתמונה הוצגה בתערוכה ניסיתי לתהות, כאמור על מקורות ההשראה.

הגעתי לשתי תמונות מתקופת השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית. האשה והילדים או "האם הנודדת"- של דורותיאה לאנג, ו"אלי-מיי בורווז" של ווקר אוונס. הצריף הרעוע ברקע, הרזון, הדאגה בפנים, ביד, התקופה הקשה. המתח. החרדה. העתיד, העבר. הכל שם.

ולשם המשחק: גם תמונה בשחור לבן